גיל נ' מרכז שירות סיידון בע"מ

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בסך 7,000 ₪.

2.התובע פנה לנתבעת בבקשה לרכוש רכב בתחילת שנת 2010.

התובע בחר לרכוש רכב מנהלים גדול מתוצרת פולקסווגן מדגם פאסאט עם מנוע TSI בנזין, טורבו 1.8 ליטר. מחיר הרכב כולל הוצאות רישוי עמד על 189,206 ₪ אולם התובע בחר לנצל הזדמנות לרכוש מתצוגה בהנחה של 10% והרכב הוזמן ב- 24.1.10. הוא שילם 2,000 ₪ מזומן. יתרת הכסף הועברה על ידי הבנק המממן של התובע.

בטרם קיבל את הרכב לידיו, התובע מכר אותו לאחר, ולמעשה במחיר גבוה מאשר ששילם לנתבעת.

3.אולם התובע טוען שהוטעה על ידי איש מכירות מטעם הנתבעת בעת המכירה. לטענתו התובע התענין ברכב דיזל – אך איש המכירות שיכנע אותו שאין כמעט הבדל בצריכת הדלק בין מנוע דיזל לבין מנוע בנזין. התובע אף מלין על כך שאיש המכירות האיץ בו לסיים את העסקה מהר, ואם לא כן, רכב שנמצא מעל שנה אצל היבואן, חייב לעבור לבעלות של היבואן – ולא יהיה יד ראשונה בידי התובע.

לאחר סיום העסקה ב- 28.1.10 התובע התענין בנתוני צבירת הדלק וסבר שאיש המכירות הוליך או שולל, ולכן ביקש לבטל את העסקה, אך בקשתו סורבה.

התובע לכן פרסם הודעה על מנת למכור את הרכב, והצליח לעשות זאת ומצא קונה שהסכים להיות רשום כיד שלישית, לאחר היבואן והתובע.

התובע דאג שהקונה קיבל את הרכב ישירות מהנתבעת.

4.לטענתו, התובע ספג עוגמת נפש רבה כתוצאה ממעשיו של איש המכירות, על אף זאת, התובע היה מוכן להבליג, אולם התבקש על ידי הנתבעת לשלם 2,000 ₪ עבור האיתורן – לפני מסירת הרכב לקונה. התובע סבור ששילם את מלוא הכסף, ושדרישת הנתבעת לתשלום של 2,000 ₪ הייתה לתשלום כפול.

5.משום כך, התובע עותר ל- 5,000 ₪ עבור הטעיה ועוד 2,000 ₪ עבור התשלום הכפול.

6.לטענת הנתבעת, התובע כלל לא התעניין במנוע דיזל – אולם בכל מקרה, ההבדל בצריכת הדלק בין המנועים השונים מצוין על גבי העלון מטעם היבואן, אותו רואה כל קונה פוטנציאלי.

הזמנת הרכב נסגרה ב- 24.1.10 ובכל מקום שנת 2009 חלפה לפני המכירה – ואין זה יתכן שניסו לשכנע אותו למהר לקנותו. מה עוד, שהובהר לתובע כי המנוע TSI הינו חסכוני יותר מאשר בעבר. פאסאט דיזל באותו מועד נמכר במחיר של 213,000 ₪ והתובע לא התעניין בכך כלל.

7.בכל הנוגע לעניין האיתורן עמדת הנתבעת היא שהובהר לתובע שרכישת איתורן מחייבת תשלום נפרד ממחיר הרכב, ואינה קשורה לעסקת הרכישה. כאשר התבקש התובע לסור לקבלת הרכב, התבקש לשלם את מחיר האיתורן 2,770 ₪, אולם כאשר התברר שהרכב כבר נמכר לאחר, ועל מנת לסיים את הפרשה, הסכימה הנתבעת להסתפק בתשלום של 2,000 ₪.

8. התובע מסתמך על עותק ההזמנה מספר 809-05020 שלפיה שילם 186,444 ₪ כולל 2,237 עבור איתורן. אולם לדברי התובע שילם רק 168,000 ₪.

הנתבעת מסתמכת על עותק של אותה הזמנה מאותה שעה ובאותו מועד 24.1.2010 שעה 12:27 אולם בעותק זה לא נכלל איתורן והסכום הכולל של העסקה רשומה כ- 186,444 ₪. כל יתר הפרטים על עותקי ההזמנות זהים לחלוטין.

9.גם גלית אדיר העידה מטעם הנתבעת בכל הקשור לעסקה ולהזמנות השונות. היא הסבירה שההזמנות אינן מתייחסות למחיר האמיתי מכיוון שאינן משקפות את ההנחות. לטענתה חלו שינויים בין שתי ההזמנות.

לא זו אף זו, הנתבעת סיפקה שירותים לקונה מכיוון שבא במקומו של התובע. הקונה שאל אותה מה קורה עם המיגון והיא השיבה לו שעליו והתובע להחליט ביניהם. אז נאמר שהקונה רוצה איתורן פעיל.

גב' אדיר בדקה בספרי הנתבעת ואישרה נמרצות שהתובע לא שילם תשלום כפול.

10.לאחר ששקלתי את העניין ושמעתי דברי העדים החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים לכך: